בדיקת ניקור מי השפיר היא הבדיקה היחידה כיום היכולה לאבחן או לשלול בוודאות תסמונת דאון (והפרעות כרומוסומליות דומות).

מאת: ד"ר  עדי דוידסון, מומחה לרפואת אם עובר

לא כל הנשים מבצעות ניקור מי שפיר עקב הסיכון הקטן בביצוע הבדיקה (הסיכון ירד מאד במהלך השנים) ועלות הבדיקה, שהיתה גבוהה מאד בעבר אך כעת היא מסובסדת ע"י רוב הקופות והביטוחים.
לנשים אשר אינן מתכננות ניקור מי שפיר אנחנו מבצעים בדיקות סינון המנבאות מה הסיכוי הסטטיסטי לתסמונת דאון.

הבדיקה העיקרית לניבוי תסמונת דאון הינה בדיקת השקיפות העורפית המשולבת עם סקר ביוכימי שליש ראשון.

התוצאה המתקבלת מבדיקות הניבוי הנ"ל הינה תוצאה סטטיסטית . האומרת לאישה: סיכוי ללדת תסמונת דאון בגילך הוא X ולאחר ביצוע השקיפות עורפית ובדיקת הדם הוא Y . אנחנו מקוים שביצוע הבדיקות יביא אותנו לסיכון הרבה יותר נמוך מאשר הסיכון לפי הגיל בלבד.

באופן רשמי בדיקה לא תקינה נחשבת כאשר הסיכון לתסמונת דאון גרוע מ 1:380 אך כל אישה צריכה לקבוע את הסטנדרט לעצמה ולהחליט איזה סיכון היא מוכנה לקחת על עצמה.

למאמרים נוספים של הכותב: ד"ר עדי דוידסון

בדיקת עצם האף

מדובר בבדיקה פשוטה יחסית.  המתבססת על התצפית שבמחצית מהעוברים עם תסמונת דאון אין עדיין עצם אף בזמן ביצוע בדיקת השקיפות עורפית ולעומת זאת רק ב 2.5% מהעוברים הבריאים אין עדיין עצם אף..

כאשר אנחנו מגלים נוכחות עצם אף אז הסיכון לתסמונת דאון קטן פי 3 בעוד שחסר עצם אף מעלה את הסיכון מאד. פי 10-20 .

ההמלצה הרשמית היא לבצע בדיקת עצם אף רק במקרים בסיכון גבוה, אך אני משתדל לבדוק כמעט בכל הנשים.

בחלק קטן מהנשים לא ניתן לבדוק עצם אף עקב תנוחת העובר או גורמים אחרים, אך אם האישה בסיכון גבוה ניתן לחזור על הבדיקה בשלב מאוחר יותר

בתמונות המצורפות: עצם האף ותמונת תלת מימד של עובר באותו הגיל.

עדי דוידסון הוא מומחה ברפואת נשים מומחה ברפואת אם עובר (ניהול הריונות רגילים ובסיכון גבוה), מומחה באולטרא סאונד (שקיפות עורפית, סקירת מערכות מורחבת, מעקב התפתחות העובר, תלת מימד, דופלר לזרימות דם עוברי) ומומחה בניקורי מי שפיר.

מאת ד"ר עדי דוידסון

(התמונהמתוך האתר yoledet.co.il)

שליית פתח הינה תופעה לא תקינה. באופן תקין השלייה מתיישבת בגוף הרחם רחוק מצוואר הרחם. המיקום המדוייק (קדמית, אחורית, צדדית וכו,) אינו משנה.  כאשר השלייה מתיישבת על צוואר הרחם, נקראת התופעה שליית פתח.
הסיכון העיקרי בשליית פתח הוא דימום המסכן הן את האם והן את העובר, ובעקבותיו לידה מוקדמת. לעיתים הדרך היחידה לעצור את הדימום היא ניתוח קיסרי דחוף אפילו אם העובר עדיין פג. אך לא על הסיכונים נדבר היום אלא נרחיב על דרך היילוד.

3 סוגים עיקריים של שליית פתח

• שליית פתח שלמה אשר בה השלייה מכסה בשלמות את צוואר הרחם.
• שליית פתח חלקית אשר בה השלייה מכסה רק חלק מצוואר מהרחם.
• שלייה גבולית (נקראת גם מרגינאלית) הנמצאת במרחק של פחות מ 2 סמ' מצוואר הרחם אך אינה מכסה אותו.

השכיחות של שליית פתח

אומנם שליית פתח נמצאת רק באחת מכל 250 לידות אך בבדיקת סקירת מערכות מאוחרת נמצא שליית פתח באחת מכל 25 נשים (ובסקירה מוקדמת אפילו הרבה יותר). לשלייה ישנה נטייה לעלות מעט כלפי מעלה עם התפתחות ההריון וגדילת הרחם. התנועה של השלייה לעולם אינה כלפי מטה כך שאם נשללת שליית פתח בסקירת המערכות לא ייתכן ותופיע לאחר מכן.

 

אבחון שליית פתח
הדרך היחידה לאבחון שליית פתח היא בדיקת אולטרא סאונד המבוצעת בדרך כלל כחלק מסקירת מערכות. כמעט ואין משמעות לשליית פתח בסקירה המוקדמת, אלא אם כן ישנם דימומים באותה התקופה.

אם בסקירת המערכות המאוחרת מיקום השלייה תקין אין צורך במעקב נוסף. אם השלייה היא שליית פתח צריך להמשיך ולעקוב. 90% מהיולדות עם שליית פתח בסקירה המאוחרת תגענה ללידה ללא שליית פתח. ניתן לנבא זאת בשתי דרכים:
1. גודל חלק השלייה המכסה את הצוואר. כיוון שהשלייה עולה כלפי מעלה רק בכמות מועטה אם החלק המכסה את הצוואר גדול מאד הסיכוי שהוא יעלה קטן. ולהיפך אם רק קצה קטן מכסה את הצוואר אז יש סיכוי טוב שהוא יעלה למעלה.
2.  מיקום חיבור חבל הטבור אל השלייה: ככל שחבל הטבור מחובר אל השלייה נמוך יותר, כך הסיכוי שהשלייה תעלה קטן יותר. כאשר חבל הטבור מחובר ממש לקצה התחתון של השלייה עוברים כלי דם קרוב לצוואר וזה אפילו יותר מסוכן משליית פתח. מומלץ להשתמש באולטרא סאונד המדגים זרימת דם בצבע כדי לשלול כלי דם ליד צוואר הרחם.

איך מיילדים עם שליית פתח

כאשר השלייה חוסמת את הפתח (את צוואר הרחם) בין אם באופן מלא או חלקי, חייבים ליילד בניתוח קיסרי. הספק מתעורר כאשר השלייה אינה מכסה את הפתח אלא קרובה איליו בטווח של עד 2 סמ'. גם במקרים אילו ממליצים רוב הרופאים ליילד בניתוח קיסרי עקב סכנה לדימום במהלך הלידה (ואכן זאת ההמלצה עד כה בספרי הלימוד).

המחקר החדש: שליית פתח גבולית

במחקר חדש אשר פורסם בכתב העת היוקרתי AMERICAN JOURNAL 0F OBSTETRICS AND GYNECOLOGY החליטו לא להתייחס לכל המקרים כקבוצה אחת אלא חילקו את הנשים עם שליית פתח גבולית לשתי קבוצות: קבוצה אחת מרחק השלייה עד 1 סמ' ובקבוצה השנייה המרחק 1-2 סמ'.
בקבוצה הראשונה ילדו לבסוף שני שליש מהנשים בניתוח קיסרי ובשליש מהן הופיע דימום כך שמוצדק מאד במקרה זה ליילד מראש בניתוח קיסרי.

בקבוצה השנייה הצליחו שני שליש ללדת בלידה רגילה ללא כל קושי ורק ב 3% מהנשים הופיע דימום.

מידע חדש זה פותח פתח לנשים רבות ללדת בלידה רגילה בניגוד למה שהיה נהוג עד כה.

ד"ר עדי דוידסון הוא גניקולוג רופא נשים בכיר, מומחה לרפואת אם-עובר.

מאת: ד"ר עדי דוידסון

כמעט כל אישה הרה מבצעת כיום את בדיקת "שקיפות עורפית" שמטרתה אבחון מוקדם של תסמונת דאון, ולרוב משלבת אותה עם בדיקת דם הנקראת סקר ביוכימי שליש ראשון.

כיוון שהבדיקה מוכרת ורבות נכתב עליה לא אכתוב על מהות הבדיקה, אלא סדרה של מספר כתבות כדי להאיר צדדים פחות מוכרים שלה.

בדיקת שקיפות העורפית הינה בדיקת סקר לתסמונת דאון. היא אינה מתיימרת לאבחן באם לעובר יש או אין תסמונת דאון, אלא מטרתה למצוא באוכלוסיה את הקבוצה אשר בה השכיחות לתסמונת דאון היא הגבוהה ביותר – ולבצע לאותה קבוצה בדיקת מי שפיר במטרה להגיע לאבחון מדויק באם לעובר יש תסמונת דאון או הפרעה אחרת במבנה או מספר הכרומוזומים.

כיוון שבדיקת מי השפיר הינה בדיקה יקרה ויש בה גם סיכון מסוים, מעוניינים לבצע את הבדיקה רק ל 5% מכלל הנשים. בעזרת בדיקת שקיפות העורפית ניתן למצוא את אותם 5% מהנשים אשר בקבוצתם מסתתרים 90% מהעוברים עם תסמונת דאון. גם בקבוצה זו עדיין רוב העוברים תקינים.

הסיכוי לתסמונת דאון גדל ככל שגיל האישה עולה וככל שמדידת השקיפות עורפית עבה יותר.

את בדיקת השקיפות עורפית ניתן לבצע משבוע 11 עד 14. ככל שהעובר גדול יותר כך השקיפות עורפית עבה יותר גם בעוברים התקינים ולכן קשה יותר להבדיל בין עובר בריא לחולה ודיוק הבדיקה יורד.

בבדיקת הסקר הביוכימי נבדקים שני מרכיבים FREE BHCG ו PAPA כאשר הראשון גבוה והשני נמוך הסיכון לתסמונת דאון גדלה. גם בדיקת הסקר הביוכימי מדויקת יותר ככל שמתקרבים לשבוע 11 ויורדת עם הזמן ככל שמתקרבים לשבוע 14.

כיום ניתן לבצע בדיקות נוספות יחד עם בדיקת השקיפות עורפית ובעזרתן להעלות את הדיוק ויכולת הזיהוי של הבדיקה. בדיקות אילו הן :עצם אף, זווית עצמות הפנים, זרימת דם בכלי דם שנקרא DUCTUS VENOSUS וזרימת דם בשסתום חדר ימין בלב. (ארחיב ואפרט על בדיקות אילו בשבועות הקרובים). בדיקות אילו מעלות בהרבה את יכולת האבחון אך הן קשות לביצוע וגוזלות זמן רב. כל הרעיון בבדיקת סינון שהיא תהיה קצרה פשוטה וזולה ולכן ההמלצה אומרת לבצע בדיקות אילו רק במקרים שהסיכון לתסמונת דאון גדול מ 1:1000 .

ככל שהעובר גדול יותר כך קל יותר לבצע בדיקות אילו, כך שלכאורה עדיף לחכות ולא לבצע בשבוע 11. בנוסף ככל שהעובר גדול יותר ניתן גם לשלול מומים אחרים ולזהות את מין העובר אך אין בכך כל יתרון כי גם כך רוב הנשים מבצעות סקירות מוקדמות בשבוע 14-15.

המלצתי לסיכום: לבצע את השקיפות עורפית באם ניתן בשבועות 11-12 ובאם התקבלה תוצאה עם סיכון גבוה להשלים את הבדיקה בעזרת הבדיקות הנוספות. אם עקב אילוצים לא ניתן לבצע את הבדיקה מוקדם – לפחות לבצע את בדיקת הדם מוקדם ולהשלים את האולטרא סאונד לאחר מכן. אם הבדיקה מבוצעת בשלב מאוחר יש להשלים אותה בלפחות אחת או שתיים מהבדיקות הנוספות.

נשים רבות הנמצאות בשלבי ההריון האחרונים, מודאגות מכך שעוברן מתמהמה להתהפך. כמובן שזהו אינו המצב האידיאלי והנורמלי, אך אין שום צורך להיכנס לדאגה ובטח לא לפניקה. בפוסט זה אנסה להסביר למה, תוך סקירה של הנושא, שמטריד כל אישה בהריון.

רוב העוברים בשליש השלישי להריון נמצאים במצג ראש, כלומר הראש נמצא כלפי מטה באגן האישה, ואילו העכוז נמצא כלפי מעלה לכיוון הסרעפת. אך גם אם העובר נמצא במצג עכוז (הראש כלפי מעלה והעכוז פונה לכיוון האגן), אין  צורך בדאגה מוקדמת כי לבסוף רוב העוברים יתהפכו בזמן ויגיעו במצג נכון אל הלידה.

קצת נתונים:

• בתחילת השליש השלישי (שבוע 28) כרבע מהעוברים עדיין במצג עכוז ומתוכם 88% יתהפכו עד הלידה.
• בשבוע 32 נמצאים רק 7% במצג עכוז וכמחציתם יתהפכו עד הלידה.
• משבוע 37 רק 3-4% מהעוברים נמצאים במצג עכוז.
• הרוב המוחלט של העוברים הנמצאים במצג ראש בשליש השלישי יישארו כך עד הלידה.

בשבוע 37 מומלץ לוודא  סופית את מצג העובר. רוב העוברים יתהפכו עד אז, כך שלא ניתן לנבא מצד אחד מי לא יתהפך ומצד שני אין משהו פרקטי לעשות בנידון. אבחון המצג התבצע  בעבר ע"י מישוש של בטן האישה. רופא או מיילדת מנוסים יכולים במישוש לדעת היכן הראש והיכן העכוז של העובר. אך בימינו מבוצע האבחון לרוב ע"י בדיקת  אולטרא סאונד. כאשר שמים את מתמר האולטרא סאונד בתחתית הרחם רואים מייד האם  מתחת למתמר יש ראש או עכוז.

בעבר, כאשר אובחן  מצג עכוז, עמדו לפנינו 3 אפשרויות:

1. ליילד את העובר במצג עכוז (יילוד העובר  במצג עכוז דרשה מיומנות גבוהה)
2. לקבוע  תור לניתוח קיסרי.
3. להפוך  את העובר למצג ראש בטכניקה הנקראת היפוך חיצוני.

לידת  עכוז

עד שנת 2000 נהוג היה  לבצע בישראל לידות עכוז. לפני ההחלטה על לידת עכוז היו נבדקים מספר קריטריונים כדי למנוע סיבוכים כמו:

• האם משקל העובר קטן או גדול מדי?
• האם העובר היה במצג עכוז אמיתי (כלומר האם העכוז בלבד היה כלפי מטה ולא הרגליים)?
• האם ראש העובר גדול מדי באופן שהיה מקשה על הוצאתו?
• האם ישנו בצוות רופא המיומן בלידות עכוז?

ועוד.

לאחר בדיקת הקריטריונים, 50-70% מהעוברים היו נפסלים ללידת עכוז, אך הנותרים התקבלו בלידת עכוז בביטחון סביר. בשנת 2000 התפרסם מחקר גדול שכלל 2080 לידות ב 120 מרכזים רפואיים  ברחבי העולם של עוברים במצג עכוז. מחציתם באופן אקרעי נבחרו ללידה רגילה ומחציתם ללידה בניתוח קיסרי.

מחקר זה מצא אחוז גבוה יותר של סיבוכים אצל ילדים שנולדו בלידת עכוז. למרות שבדרך כלל רופאים לא משנים את דעתם בעקבות מחקר אחד, לא משנה עד כמה הוא גדול, במקרה זה התפשטה ההחלטה, להפסיק ליילד עוברים בלידות עכוז, כאש בשדה קוצים. ותוך זמן לא רב הפסיקו ברוב ארצות העולם את לידות העכוז. גם אם יש רופאים רבים החולקים על המחקר, אין לאף אחד אומץ לעשות מחקר נוסף או לקחת סיכון וליילד עכוז בניגוד להמלצות.

עבר מאז עשור שלם, וכל המומחים הצעירים כמעט ולא ראו לידת עכוז מימיהם כך, שאין אפילו עתודה של רופאים מיומנים בלידת עכוז במידה וההחלטה תשתנה. זה בעצם מותיר אותנו עם שתי אפשרויות.

ניתוח קיסרי

הניתוח הקיסרי בימינו הינו תהליך בטוח. אומנם הסיכון לתחלואה בניתוח קיסרי גבוה יותר מאשר בלידה  רגילה, אך עדיין הסיכון נמוך מאד ורוב הסיבוכים קלים וניתנים לשליטה. כ 25% מההריונות  מסתיימים גם כך בניתוח קיסרי, ומצגי עכוז מהווים רק 3%.

החיסרון בניתוח קיסרי  הוא תוספת הסיכון בהריון הבא. הריון  אצל אישה עם ניתוח קיסרי בעבר בסיכון גבוה יותר מאשר אצל אישה ללא ניתוח כזה ובמחצית מהמקרים יחייב  ניתוח גם בהריון הבא. לאחר שני ניתוחים  ויותר יש הכרח לסיים כל הריון בניתוח נוסף והסיכון לסיבוכים עולה ככל שהאישה עברה יותר ניתוחים.

הדילמה העיקרית  היא לאיזה שבוע לקבוע את הניתוח הקיסרי. אם נקבע את המועד לשבוע יחסית  מוקדם 37-38 אז נמנע את האפשרות שהלידה תתחיל לפני המועד המתוכנן ואז  נזדקק לניתוח חירום שהינו יותר מסוכן מניתוח מתוכנן. אך מאידך ישנו סיכון קל של "פגות" (אומנם עובר בשבוע 37 ומעלה אינו נחשב פג אך עדיין ישנו סיכון קל לעומת עובר בשבוע 40), וכן יתכן שאם היינו ממתינים עד להתפתחות לידה טבעית, בכל זאת חלק מהעוברים כן היה מצליח להסתובב  ולהפוך למצג ראש. כבר נתקלתי בנשים שהגיעו אליי לניתוח, אך ביום הניתוח נמצא שהעובר במצג ראש, והניתוח בוטל.

ברוב בתי החולים השבוע המועדף הוא 39 כאשר הטווח הוא 38-40 שבועות הריון.

היפוך חיצוני

אפשרות זאת נשמעת  מפתה בהתחלה, אך לאחר שמסבירים לנשים מה זה אומר, לא כולן בוחרות בה. בהיפוך חיצוני (לאחר שהרופא השתכנע שהמקרה מתאים) ממשש הרופא את העובר דרך בטן היולדת וממקם היכן נמצאים הראש, העכוז ועמוד השדרה. הוא מפעיל כוח הדרגתי על הראש כלפי מטה והעכוז כלפי מעלה, עד שהוא מצליח להפוך את העובר למצג ראש.

הפעולה מבוצעת לרוב כאשר האישה מקבלת עירוי נוזלים, תרופות להרפיית הרחם ומוכנה לניתוח קיסרי דחוף במידה ויהיה סיבוך כמו צירים או מצוקה עוברית. בנוסף, כמובן מבוצע מוניטור עוברי ארוך לפני ואחרי הפעולה.

פעולת ההיפוך החיצוני  מבוצעת לרוב בשבוע 37. באופן תיאורטי עדיף היה לבצע את ההיפוך בסמוך ללידה, כך להימנע מלהפוך עוברים שלבסוף יתהפכו לבד ולהימנע מכך שחלק מהעוברים יתהפכו חזרה למצג עכוז, וכן למנוע לידות מוקדמות במקרה שההיפוך יגרום ללידה מיידית. אך אם נמתין מעבר לשבוע 37 כמות מי השפיר פוחתת, העובר מתקבע באגן וקשה יותר לסיבוב וכן רחם מכווץ עם צירים אינו מאפשר היפוך.

להיפוך יש יתרון  אחד בולט והוא מניעת ניתוח קיסרי.

חסרונות ההיפוך החיצוני

מתוך כלל הנשים הפונות להיפוך חלקן תיפסלנה עקב חוסר התאמה הנובע מכמות מים לא מספקת, עובר גדול, עובר מקובע באגן ועוד. מתוך הנשים המתאימות להיפוך, רק ב 50-60% הוא יעבור בהצלחה (אילו נתונים מהספר ולא ברור מה אחוז ההצלחה בארץ).

• מתוך העוברים אשר הצליחו להפוך לראש, אחוז קטן מהם יהפוך חזרה לעכוז עד הלידה.
• מתוך העוברים אשר סוף סוף היגיעו ללידה במצג ראש, עדיין כ 20% מהם יעברו ניתוח קיסרי, מאותן סיבות שכל לידה יכולה להסתיים בניתוח קיסרי.
• למעשה, רק פחות ממחצית מהנשים ייהנו בתהליך ההיפוך.
• אחוז הסיבוכים בפעולה אינו גבוה אך קיים.
• הפעולה אינה נעימה.

על סמך נתונים אילו בוחרת היולדת איזה מסלול מתאים  יותר לה.

לפני שבוע הוקרן בערוץ 10 סרטה הדוקומנטרי של אורנה בן דור – "המרשם לילד המושלם". במהלך הסרט נטען כי הישראלים מבצעים את מספר הבדיקות הרב ביותר במהלך ההריון ונמצאים במקום הראשון בעולם בהפלות פרטיות יזומות, חלקן בגלל מומים אסתטיים.

צפיתי בסרט ואני חייב לציין שהייתי המום עד כמה המידע בחלקו האחד לגמרי לא מדוייק, ובחלקו האחר מציג תמונה לא מאוזנת ומעוותת, הנכונה רק לגבי פלח קטן מהאוכלוסייה ולחלוטין לא מייצגת את מה שקורה בישראל. כרופא העובד כ- 25 שנה בשתי קופות חולים, בבית חולים ציבורי וגם במגזר הפרטי, באיזורים גיאוגרפים מגוונים ועם אוכלוסיות שונות, אני מכיר את המציאות בשטח ורוצה לשתף אתכם במידע זה.

ירידה של 30% בהפלות עקב חשד למום

הכתבה מקשרת בין הנתון של 50,000 הפלות פרטיות בישראל בשנה לבין ריבוי הבדיקות האבחנתיות ונטייה לבצע הפלות אפילו במומים קלים. הצופה בכתבה מקבל את הרושם כי מתבצעות בשנה עשרות אלפי הפלות רק בגלל מומים קלים או חשד למום, ולא כך הדבר. לפי פרסומי משרד הבריאות רק 17% מההפלות הפרטיותהמבוצעות קשורות לבריאות העובר, ורק 6% מבוצעות לאחר שבוע 13, כלומר בעקבות הבדיקות האבחנתיות.

רוב ההפלות הפרטיות המבוצעות עקב מום בעובר, הן בעקבות מום קשה וחד משמעי, ורק מקצתן הן בעקבות מום קל. בנוסף מראה הדוח הנ"ל שמ- 1990 ועד היום במשך יש ירידה ב 30% בהפלות המבוצעות עקב חשד למום בעובר. ב 20 שנה האחרונות חלה התקדמות עצומה גם בטכנולוגיה של המכשור המשמש לאבחון, גם בידע הרפואי שלנו באבחון מוקדם, וגם בנגישות הבדיקות המתוחכמות לאוכלוסיות רבות אשר לא התאפשר להן בעבר להשתמש בטכנולוגיות אילו. ולמרות זאת מספר ההפלות הלך וקטן – משמע הבדיקות יכולות לאשר תקינות ולהרגיע ולא רק למצוא ממצאים ולהלחיץ.

מה עושים במקרה של אבחון מום?

במהלך עבודתי יצא לי פעמים רבות למצוא מומים בסקירת מערכות. השיחה שלאחר הסקירה קשה מאד גם לבני הזוג אך גם לרופא. אני מנסה להביא לבני הזוג עד כמה שאפשר באופן אובייקטיבי את תיאור המום. מה תהיה השפעתו על הילד ומה הסיכונים. אני מפנה אותם למומחה בתחום לחוות דעת נוספת. אם לדוגמא הממצא מלמד על מום בלב אני מפנה לקרדיולוג ילדים המתמחה גם בעוברים כדי שיוכל לתת להם הערכה מפורטת יותר לגבי המשמעות וסיכויי החלמה. בנוסף, אני מפנה אותם לבדיקות נוספות בהתאם לצורך כמו ניקור מי שפיר ועוד.

לאחר גמר העיבוד אני עוזר לזוג לגבש החלטה לגבי המשך ההריון, או במקרים הקשים הפסקת ההריון. אני עוזר אך לא מחליט במקומם. משתדל מאד לא לערב את מערכת האמונות שלי והערכים שלי בהחלטה, אלא להתאימה לזוג. אכן נתקלתי בזוגות אשר רצו הפסקת הריון על מום קל (המינוח מום קל אינו נכון כי לזוג זה תמיד קשה), אך מאידך כבר ראיתי זוגות שהחליטו לא להפסיק הריון בעקבות מום קשה ולהתמודד עם ההשלכות. לא תמיד הסכמתי עם החלטת הזוג, אך תמיד כיבדתי אותה וניסיתי להבין אותה.

בדיקות מוקדמות – מאות ולא אלפי שקלים

בכתבה הוצגו נשים ישראליות באופן המשתמע שהן מבצעות עודף בדיקות ומשקיעות סכומי כסף גדולים כדי להגיע לילד המושלם. תמונה זאת רחוקה מאד מהמציאות. עד לפני מספר שנים, כאשר הבדיקות לא היו מסובסדות על ידי הביטוחים המושלמים, מרבית הנשים בארץ לא עשו אפילו את המינימום הנדרש. כיום כאשר סל הבדיקות לנשים הרות הורחב מאד ברוב הקופות גדל מאד אחוז הנשים המבצע בדיקות מתקדמות, אך עדיין זה לא מגיע לאחוז הרצוי.

בכתבה שכחו לציין את עשרות הרופאים המבצעים את הבדיקות במסגרת הקופות והביטוחים המשלימים. רופאים אילו מיומנים בביצוע הבדיקות, עברו סלקציה קפדנית דרך הקופות  – הן על פי הידע המקצועי שלהם והן על פי הציוד המתקדם שברשותם. בנוסף, רופאים אלה עוברים בקרת איכות מתמדת. רוב נשות ישראל יכולות לבצע את כל הבדיקות המתקדמות במסגרות אילו ולסיים אותן במאות שקלים בודדים ולא באלפי שקלים רבים כפי שהוצג בכתבה.

לסיכום: המירוץ אחרי הילד המושלם צריך לכלול בתוכו מעקב הריון מסור וקפדני ע"י רופא אישי מיומן. לא מספיק לוודא שאין מומים ע"י בדיקות מתוחכמות, אלא צריך לוודא את כל הדבר הקטנים כמו סוכר תקין, מניעת רעלת הריון, לידה מוקדמת, צמיחה איטית מידי של העובר וכדומה. נתקלתי כבר בנשים אשר עשו את כל הבדיקות המתוחכמות, אך התרשלו בביצוע הבדיקות הפשוטות והבסיסיות ושם המכשלה.

לחצו להגדלה

זה לא סוד שבימינו  ניתן לאבחן את רוב המומים וההפרעות הכרומוזומליות כבר במהלך ההיריון  ולפני הלידה (אך לצערינו עדיין לא את כולם). בכל שנה רפואת העובר הולכת ומתפתחת, וכל שנה אנו לומדים לזהות ולאבחן ממצאים חדשים. עם התפתחות המכשור, מתקדם גם הידע שלנו. אומנם כל שנה הידע מתרחב, אך מפעם לפעם ישנן פריצות דרך משמעותיות.

פריצת דרך אחת הייתה בדיקת הדם לחלבון עוברי אשר נכנסה לשימוש לפני כ 25 שנה. מטרתה  העיקרית הייתה לאבחן מומים  פתוחים בעמוד השדרה, ובדרך אגב  נתגלה שיש לה כושר ניבוי לגבי הסיכון לתסמונת דאון.

עם השנים הבדיקה השתכללה, וכעת בנוסף לחלבון העוברי נבדקים דברים  נוספים (התבחין המשולש או המרובע). למרות השתכללות הבדיקה, ובשילוב עם גיל האישה, ניתן לאבחן בעזרתה רק כ 75% מהעוברים עם תסמונת דאון.

[לאתר מאמרים: ד"ר עדי דוידסון]

בדיקת שקיפות עורפית

פריצת דרך גדולה אחרת, המוכרת לכולם, היא בדיקת השקיפות העורפית. הבדיקה פורסמה לפני 15 שנה ע"י פרופ' קייפרוס ניקולאידס, ששם לב שלעוברים עם תסמונת דאון יש הצטברות של נוזל בעורף.

כאשר הבדיקה נפוצה בעולם, הצליחו לאסוף נתונים מכל העולם ולייצר טבלאות מדוייקות למידת הסיכון כתלות בעובי פס הנוזל בעורף, תוך לקיחת בחשבון גיל האישה וגודל העובר.

גם בדיקה זאת הלכה והשתכללה כל הזמן ונוספו לה בדיקות עזר נוספות כמו בדיקת הדם הנקראת סקר ביוכימי שליש ראשון וכן בדיקה ב אולטרא סאונד לקיום עצם האף ולזרימות דם תקינות בעובר.

כאשר נלקחים בחשבון כל הנתונים ניתן למנוע 95% מהעוברים עם תסמונת דאון.

[לקפה דה מרקר:  ד"ר עדי דוידסון]

תגלית השקיפות התוך-מוחית

החודש מפרסם פרופ' ניקולאידס סמן נוסף.

תוך הסתכלות בתמונות רבות של שקיפות עורפית, הוא וחביריו שמו לב שישנו גם איזור של שקיפות תוך מוחית (באולטרא סאונד איזור המכיל נוזל נראה כשקוף). במוח ישנה מערכת של חדרים המכילה נוזל, והאיזור של השקיפות המוחית מייצג למעשה את החדר הרביעי. כאשר יש מום פתוח במערכת העצבים, כלומר פגם בעמוד השדרה, שוקע כל המוח כלפי מטה ולכן נעלם החדר הרביעי ולא תופיע השקיפות המוחית.

כאשר הופיעו מאמרים על משמעות בצקת עורפית, הייתי בין הראשונים אשר הכניסו בדיקה  זאת למרפאתי באופן שגרתי, עוד לפני שנקבע שמה לשקיפות עורפית. גם כעת מייד עם הופעת המאמר על שקיפות מוחית, צרפתי בדיקה זאת  כחלק מהשקיפות העורפית.

לבלוג תפוז – עדי דוידסון

מצורפות למעלה שתי תמונות, אחת בשבוע 11 ואחת בשבוע 13.

• השקיפות העורפית המסומנת  ב NT
  
• השקיפות המוחית המסומנת ב IT ואת עצם האף.